תקשורת

כולנו רוצים להיות בתקשורת טובה עם הסביבה שלנו אז למה זה לא מצליח לנו? למה הרבה פעמים מגיעים למבוי סתום עם בני הזוג ,הילדים וצוות בית הספר?

הנה ארוע מהחיים-הכנת ארוחה חגיגית כולך גאה במעשה ידייך ובנך בן ה16 לא מגיע לשולחן את מפרשת זאת כזלזול את נפגעת מתוסכלת כועסת ומגיבה מהמקום הפגוע הזה באופן שבוודאי לא מקדם תקשורת מיטיבה. האם הארוע עצמו גרם לרגשות הללו?  לא ולא , הפרשנות שלך לארוע היא שהציתה את רגשות התסכול  ויצרה תגובה כועסת והרסנית.  אם נצליח להתערב בשלב הפרשנות ננמיך את הלהבות של הרגש נוכל להגיב בצורה פחות הרסנית.אולי תוכלי להגיד לעצמך הוא לא נגדי זה לא אישי יש לו בעיות ועניינים משלו אולי אז לא תיפגעי כל כך ותנסי להגיב בצורה מיטיבה.

למודל הזה קוראים מודל אפרת1        א-  ארוע   2 פ-פרשנות   3 ר-רגש   4  ת-תגובה

אם נצליח  ללמד את עצמנו ואת ילדינו לחפש פרשנויות נוספות נצליח גם להגיב באופן יותר מבוקר.

ובחזרה לארוע ,את כמובן רוצה להגיד לו בדיוק מה את חושבת על התנהגותו  וכמה הוא כפוי טובה ומזלזל אך האם הגישה הזו תשרת את מטרתך? האם הוא יפנים את דברייך?  מה פתאום? טבע המתבגר הוא שכאשר מטיחים  בו האשמות בכעס  הוא נסגר או נכנס לעימות  ושוב הגעת למבוי סתום .

אז מה לא נבטא את רגשותינו לא נביע רגשות של כעס ותסכול?

בוודאי שכן חשוב מאד שנביע את רגשותינו כי זוהי הדרך ליצור קירבה אבל בלי הטחת האשמות ובלי כינויים מסוג כפוי טובה וכו. השתמשו במסר "אני"  שבו אתם מדברים על עצמכם iמה אתם מרגישים בעקבות הארוע אך לא מאשימים .למשל אם נחזור לארוע תוכלי להגיד לבנך "הרגשתי מתוסכלת ונפגעתי שלא הגעת חשבתי שאתה מזלזל בי " אם לא תטיחי בו האשמה יוכל להיווצר ביניכם דיאלוג  ואולי הוא ישתף אותך ברגשותיו ויספר לך שממש הרגע הוא נפרד מחברתו ולא יכול להתמודד עם ארוחה חגיגית. אם נלמד להשתמש במסר "אני "  ונדבר על עצמנו ולא במסר "אתה " המדגיש את כל מה שלא בסדר אצל האדם מולנו נצליח להגיע לתקשורת טובה ומיטיבה.

קשה מאד לשנות דפוסים אך עם מודעות  הדרכה ותרגול תצליחו

לאה קאופמן – ייעוץ והדרכת הורים  |  התקשרו: 054-4647995

סגירת תפריט